כללי

עצירות הינה חוסר יכולת או קושי בהתרוקנות סדירה ומלאה של המעיים מצואה.

עצירות היא בעיה המחמירה והמנציחה את עצמה. מי שסובל מעצירות, ואינו מטפל בה כיאות, מתרוקן באופן חלקי. כפועל יוצא, כמויות של צואה ההולכות ומתרבות נשארות ברקטוסיגמויד המתרחב ומתרחב עד למצב לא נורמלי ויוצא דופן. מצב זה קרוי מגהסיגמויד ( MEGASIGMOID ) מגה – ענק.

ככל שהמעי מתרחב יותר ויותר ( MEGACOLON ) כך קשה לו להתרוקן באופן מלא ואפקטיבי. מצב זה מחמיר, מאדיר ומנציח את העצירות. בנוסף, מעבר של גושי צואה קשים וגדולים, פוצע את האנוס וגורמת לילד/ה לרצות להימנע מעשיית הצואה. התאפקות, דהיינו, עצירה יזומה ורצונית של פעולות המעיים, היא כשלעצמה מקשה את הצואה האגורה במעי ומגדילה את הכמות הנאגרת במעי ומחמירה את בעיית העצירות, שכן הוא שאמרנו, מעי האוגר כמויות גדלות והולכות של צואה, מתרחב ומתרחב, עד שהוא מאבד את היכולת שלו להתרוקן באופן אפקטיבי. בסופו של דבר, הילד/ה ירוקנו מתוכם גושי צואה גדולים וקשים, המעבר של הצואה יהיה קשה, פוצע וכואב וכך חוזר חלילה כבמעגל שוטה.

עצירות היא תופעה בה יש לטפל במשך כל החיים. ברגע שמפסיקים לטפל בה, ברגע שחושבים שלאחר יציאה או מספר יציאות הילד/ה "כבר בסדר", העצירות חוזרת והמעגל השוטה מתחיל מהתחלה. לכן אנו נכנה את העצירות שבה אנו עוסקים כעצירות כרונית, כזו אשר אינה ניתנת לריפוי, אם כי ניתנת לטיפול, וחשוב מאוד שתטופל !

עצירות תיתכן אף בתינוקות. מקובל לחשוב שהעצירות מתחילה עם הגמילה מהחיתולים אולם אין זה נכון. עם הגמילה מהחיתולים הסימפטומים של העצירות יותר גלויים אל העין אולם ראשיתה של העצירות אף בתקופת היניקה (למרות האפקט המשלשל של חלב אם) וכמובן גם בשלבים מאוחרים יותר כשהתינוק/ת נחשפים למזונות אחרים, לרבות תחליף חלב אם.

באופן נורמלי אנשים יכולים להתהלך לאורך כל ימי חייהם, יומיים-שלושה מבלי שתהיה להם יציאה ואין לכך שום השלכה או השפעה עליהם. בניגוד לכך, ילדים הסובלים מעצירות כרונית אינם יכולים להתהלך יום או מספר ימים ללא פעולת מעיים משום שאז המעגל השוטה נכנס לפעולה. לכן ביחס לילדים הסובלים מעצירות בעקבות מום מסוג א.פ.ט כלל הברזל הוא: חייבים להתרוקן כל 24 שעות, ללא שום פשרות והנחות!