כללי

מומי האנוס והרקטום ( ANORECTAL MALFORMATIONS ) מהווים ספקטרום רחב של מומים, החל מפתח צר ליציאה ( RECTAL ATRESIA or STENOSIS ), או מיקום לא נכון של הפתח ליציאה, או איטמות פי טבעת, דהיינו, העדר פתח, העדר פי טבעת (איטמות פי טבעת, כשמה כן היא, ובלועזית – IMPERFORATE ANUS ) בין אם חסימה שטחית רק של העור, או אף למעלה מכך - אי התפתחות של המעי אשר לא "ירד" עד לפי הטבעת ולא נוצר פי טבעת ו/או אי התפתחות מלאה של השרירים הטבעתיים ו/או חיבור בין מערכת השתן ומערכת העיכול ( FISTULA ).

אין באמור לעיל כדי למצות את כל הוואריאנטים של מומי האנוס והרקטום אלא מתן הגדרה תמציתית ומובנת בלבד.

המאפיין את מומי האנוס והרקטום הוא, שגם מעבר לסיום הטיפול הכירורגי לתיקון המום, לחלק ממומי האנוס והרקטום תיתכן השפעה תפקודית למשך כל החיים, המתבטאת באפשרות לחוסר שליטה בדרגה כזו או אחרת על פעולות המעיים ( FECAL INCONTINENCE ) ו/או על מערכת השתן ובעיות במערכת המין.

חשוב להדגיש, כי יש מומים אשר אינם מתבטאים בהכרח בחוסר שליטה על הסוגרים (עיכול + שתן) או במומים במערכת המין, והכל תלוי בסוג המום ובאנטומיה הספציפית של היילוד.

כך, בקצה אחד של הסקאלה, נמצא ילדים בעלי שליטה על פעולות המעיים (למעט במקרים קשים של שלשול) ותפקוד תקין של מערכת השתן והמין. ובקצה השני של הסקאלה, נמצא ילדים שאין להם שום שליטה על פעולות המעיים, עם או בלי בעיות בתפקוד מערכת השתן ו/או המין.

עוד נציין למען הסדר הטוב ולהשלמת התמונה בלבד, כי תיתכן חוסר שליטה על פעולות המעיים, שלא כתוצאה ממומי האנוס והרקטום, אלא כתולדה של בעיות אחרות כדוגמת מחלת הירשפרונג ( HIRSCHSPRUNG'S DISEASE ) או אנומליה של מערכת העצבים באיזור האגן ועמוד השדרה התחתון ( SPINA BIFIDA ), ברם אין בכוונתנו להרחיב בנושאים אלה, החורגים ממסגרת היריעה של אתר זה.

השלכה רווחת של מומי האנוס והרקטום הינה עצירות ( CONSTIPATION ) מחד גיסא, או שלשול ( DIARRHEA ), מאידך גיסא.

ביחס לעצירות, חשוב להדגיש, ואנו נרחיב על כך בהמשך, כי העצירות היא בעיה אמיתית, כרונית וקשה ובשום פנים ואופן אין להקל ראש בה, אין לזלזל בה ואין להזניח אותה.

כשהעצירות אינה מטופלת כלל, או כשהעצירות אינה מטופלת בצורה אפקטיבית, ילדים אשר צפוי כי תהיה להם שליטה על פעולות המעיים, עלולים להגיע למצב של חוסר שליטה על פעולות המעיים ( OVERFLOW PSEUDOINCONTINENCE ), זאת למרות שאם העצירות תטופל בצורה יסודית, הילדים כן ישלטו על פעולות המעיים.

על כן חשוב מאוד להדגיש בפני ההורים, שילד שנותח בעקבות מום של האנוס והרקטום עשוי לסבול מעצירות בהמשך חייו. חשוב להדגיש בפני ההורים, כי עליהם להיות מודעים וקשובים לבעיית העצירות ולטפל בה בצורה אפקטיבית ומתמדת.

במום מסוג איטמות פי טבעת (להלן נכנה את המום בראשי התיבות: "א.פ.ט") נהוג להבחין בין מום גבוה למום נמוך או מום בינוני. ככל שהרקטום מרוחק יותר מהעור, כך המום נחשב לגבוה, וההפך.

ככל שהמום גבוה יותר כך מירב הסיכויים לחוסר שליטה על פעולות המעיים וההפך – ככל שהמום נמוך יותר, כך מירב הסיכויים לשליטה על פעולות המעיים ועשיית פעולות מעיים באופן רצוני

ככלל, ככל שהמום גבוה יותר, דהיינו, ככל שהרקטום גבוה יותר, כך הסיכויים לשליטה על פעולות המעיים פוחתים והנטיה לשלשול גוברת. וההפך – ככל שהמום נמוך יותר, כך גדלים הסיכויים לשליטה על פעולות המעיים והנטיה לעצירות גדלה. במילים אחרות, מצד אחד, יש לנו ילדים הסובלים משלשול ואין להם שום יכולת לשלוט על הסוגרים ולעצור את יציאת הצואה. מצד שני, יש לנו ילדים בעלי סיכויים טובים לשלוט על פעולות המעיים. אך אליה וקוץ בה: ילדים אלה סובלים בדרך כלל מעצירות, ואם זו אינה מטופלת, הם עלולים להגיע למצב של חוסר שליטה על פעולות המעיים.

בשתי תופעות הלוואי הללו ( SEQUELAE ), שלשול ועצירות, יש לטפל במשך כל החיים, כדי להביא את הילד/ה לתפקוד חברתי תקין.

בכל הנוגע לשליטה על פעולות המעיים, נקדים את המאוחר ונציין, כי גם ילדים נעדרי שליטה על פעולות המעיים, יכולים להגיע לתפקוד חברתי תקין באמצעות שימוש בחוקנים.

התפקיד של החוקן הוא לרוקן את המעי באופן יזום ונשלט, כך שגם ילדים אשר אין להם שליטה על פעולות המעיים, יוכלו להתהלך בחברה כשהם נקיים בין חוקן לחוקן.

שליטה על הסוגרים, מהווה את אחת מנקודות הציון החשובות ביותר בהתפתחות הילד ומשכך, אחד המאפיינים החשובים ביותר של אדם בוגר, הוא יכולתו לשלוט בצרכיו.

לפיכך, אין צורך להכביר מילים על כך, שילד שאין לו שליטה על הסוגרים, בין אם כך הוא נולד ובין אם הוא הגיע למצב כזה בהעדר טיפול בבעיית העצירות, ו"בורחת" לו צואה בתחתוניו, שלא באופן רצוני וללא שום יכולת שליטה על כך, הוא ילד שקרוב לוודאי, יהיה לו קשה מאוד להשתלב בחברה. זו בפירוש עשוייה להוות נכות חברתית.

לבריחה לא רצונית של צואה השפעות חברתיות קשות ביותר. ילדים המתהלכים עם תחתונים מלוכלכים ו"ריחניים" נדחים על ידי הילדים האחרים. והאמת היא, שבריחה לא רצונית של צואה עלולה לגרום לילד/ה להפרעות פסיכולוגיות קשות המתבטאות, בין היתר, בכך, שהילד/ה בונים לעצמם מנגנון הגנה כזה, שהם פשוט אינם מודעים לריח העולה מהם !. .

זאת ועוד, ההשפעה של חוסר השליטה על הסוגרים אינה מסתיימת בילד/ה. כל ילד מוקף באבות ואמהות, אחים ואחיות, סבים וסבתות וכו', וכולם כולם מושפעים מהבעיה של הילד או הילדה, בכל תחומי החיים.

לפיכך, חשוב מאוד שאנו ההורים, נדע כמה שיותר מוקדם, בין היתר, את ההערכה התפקודית של הילד/ה דהיינו, אם הוא/היא עתידים לשלוט על הסוגרים אם לאו, אם צפוי כי יסבלו למשך כל ימי חייהם משלשול או מעצירות, על מנת שנוכל לעכל את הפרוגנוזה ולהערך בהתאם.