פקטורים לשליטה / חוסר שליטה

1.  תחושה ברקטום במהלך מעבר של צואה או גזים ( SENSATION WITHIN THE RECTUM ): ילדים אשר נולדו עם מומי האנוס והרקטום ואין להם שליטה על פעולות המעיים, הינם נעדרי תחושה במהלך מעבר צואה או גזים ברקטום. במילים פשוטות, הם אינם חשים, הם אינם מרגישים כשיוצאת להם צואה או גזים.

2.  תנועתיות טובה ונכונה של המעי ( MOTILITY OF THE COLON ): הרקטוסיגמויד הוא אותו חלק במעי המשמש כמאגר טבעי שבו נאגרת הצואה. באופן נורמלי, הרקטוסיגמויד "שקט" במהלך 24 עד 48 שעות, שבמהלכן נאגרת בו הצואה, עד שהוא מקבל תנועתיות ומתרוקן ואז הוא חוזר להיות "שקט" לעוד 24 עד 48 שעות.

אם התנועתיות של הרקטוסיגמויד איטית מדי, סביר שהילד/ה יסבלו מעצירות שעלולה כאמור להביא לחוסר שליטה מדומה. ומנגד, תנועתיות יתר, או העדר רקטוסיגמויד, מביא למעברי צואה תכופים ( COLONIC HYPERMOTILITY ).

3.  שרירים רצוניים טובים ( VOLUNTARY MUSCLES OR SPHINTERIC MECHANISM ): אלו הם השרירים המקיפים את הרקטום והאנוס ונוכחותם ותפקודם התקין חיוני לשליטה על פעולות המעיים. הם המאפשרים להחזיק/לעצור את הצואה. ילדים הסובלים ממומי האנוס והרקטום ואין להם שליטה על פעולות המעיים, סובלים מדרגה כזו או אחרת של אי התפתחות שרירים אלה.